החוק בישראל מנוסח בצורה שמפתיעה רבים: האיסור הוא לא רק על "לדבר בטלפון בלי דיבורית" — הוא על החזקה של המכשיר בזמן נהיגה, גם בלי שום שימוש בפועל.
ההיגיון מאחורי זה הוא שעצם ההחזקה הפיזית של הטלפון כבר מהווה הסחת דעת ומפריעה לשליטה מלאה בהגה — ולכן המחוקק בחר לא להסתמך על "מה הנהג עושה עם הטלפון" (שקשה לאכוף ולהוכיח), אלא פשוט לאסור את ההחזקה עצמה.
הפער בין 1,000 ל-1,500 ₪ ובין 4 ל-8 נקודות תלוי בחומרת העבירה הספציפית — אחיזה פשוטה של המכשיר לעומת שימוש פעיל בו (הקלדה, צפייה במסך) בזמן נהיגה, כאשר האחרון נחשב חמור יותר כי הוא כרוך בהסחת דעת ויזואלית ממשית מהכביש, לא רק פיזית. הפתרון המעשי היחיד שעומד בדרישות החוק הוא שימוש באמצעי שמאפשר דיבור/ניווט בלי להחזיק את המכשיר כלל — דיבורית, מעמד טלפון עם שליטה קולית, או מערכת מולטימדיה מובנית ברכב.
