זו בדיוק הסיבה שרצועת טיימינג שונה מרוב רכיבי התחזוקה האחרים ברכב — עם בלמים, למשל, יש התראה מובנית (לשונית חריקה) לפני הכשל. עם רצועת טיימינג, אי אפשר לסמוך על זה.
אמנם לפעמים יש סימנים: הצתות שמתחילות "לדלג" או להיכשל (misfire — המנוע מרגיש לא חלק, "מגמגם"), צליל נקישה או טפיחה קל מאזור התזמון של המנוע (לרוב סימן שהרצועה כבר התחילה לאבד מתיחה או משיניים), או קושי גובר בהתנעה.
אבל, וזה החלק הקריטי: ברוב המקרים אין שום אזהרה כזו בכלל. הרצועה פשוט ממשיכה לתפקד כרגיל, בלי שום סימן חיצוני לבלאי הפנימי שמצטבר בגומי — עד הרגע שבו היא פשוט קורעת, בדרך כלל בלי שום "דרמה" מקדימה. הרכב, שעד השנייה הקודמת נסע כרגיל, פשוט מת באמצע נסיעה.
זו בדיוק הסיבה שלא ניתן, ולא נכון, להסתמך על "אני אחכה עד שארגיש שמשהו לא בסדר" כאסטרטגיית תחזוקה לרצועת טיימינג. בניגוד לרוב רכיבי הרכב האחרים, כאן ההחלפה חייבת להתבצע לפי מרווח מתוכנן מראש (ק"מ/שנים) ולא לפי תסמינים — כי כשהתסמין מגיע (אם בכלל), לפעמים הוא כבר הקרע עצמו.