תמחור ביטוח רכב בישראל (ובעולם) מבוסס בעיקרו על סטטיסטיקת סיכון — חברות הביטוח מסתכלות על נתוני תאונות היסטוריים ומתמחרות כל קבוצת נהגים לפי שיעור המעורבות שלה בתאונות.
הנתונים הסטטיסטיים עקביים: נהגים חסרי ניסיון (גם צעירים וגם מבוגרים יותר שרק קיבלו רישיון) מעורבים בתאונות בשיעור גבוה יותר מנהגים ותיקים. זה לא "עונש" אישי — זו תוצאה ישירה של איך שחברות ביטוח מחויבות מבחינה רגולטורית לתמחר סיכון באופן שמשקף אותו בפועל.
הנקודה החשובה ביותר להבין כאן היא ההבחנה בין "צעיר" ל"חדש": "נהג צעיר" הוא הגדרה לפי גיל ביולוגי, בעוד "נהג חדש" הוא הגדרה לפי ותק הרישיון (פחות משנתיים) — ללא קשר לגיל. המשמעות המעשית: אדם בן 45 שרק קיבל רישיון נהיגה (למשל עלה חדש, או מישהו שלמד נהיגה מאוחר) עדיין ייחשב "נהג חדש" ויקבל תמחור יקר יותר בהתאם, גם שהוא לא "צעיר" בגילו. ברגע שצוברים ותק (ובמיוחד ותק נקי מתביעות — ראו השאלה על ותק ביטוחי), התמחור משתפר בהדרגה.