יש כאן תפיסה שגויה נפוצה שכדאי לתקן: אנשים רבים מניחים ש"ביטוח חובה" — בדיוק בגלל שהוא חובה חוקית — הוא גם תעריף אחיד שהמדינה קובעת, כמו אגרה. זה לא המצב בפועל.
בישראל, חברות הביטוח השונות מתחרות ביניהן גם על מחיר ביטוח החובה, לא רק על ביטוחי הרשות (צד ג׳/מקיף). המשמעות המעשית: אותו נהג, עם אותו רכב, יכול לקבל הצעות מחיר שונות משמעותית לביטוח חובה מחברות שונות, ולכן יש ערך אמיתי בהשוואת מחירים גם על ביטוח החובה, לא רק על המקיף.
מה שכן מוסדר ומפוקח הוא שיטת התמחור — רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון (הרגולטור של ענף הביטוח בישראל) מפקחת על כך שגורמי הסיכון שחברות הביטוח משתמשות בהם לתמחור (גיל, מגדר, ותק נהיגה, היסטוריית תביעות וכו׳) באמת משקפים סיכון סטטיסטי אמיתי, ולא מהווים אפליה בלתי מוצדקת או תמחור שרירותי. כלומר, התחרות חופשית במחיר הסופי, אבל לא ב"כללי המשחק" של איך מחשבים אותו.