השתתפות עצמית היא מנגנון סטנדרטי כמעט בכל סוגי הביטוח (לא רק רכב) — הרעיון הוא שהמבוטח "משתתף" בכל תביעה בסכום קבוע מראש, וחברת הביטוח מכסה את היתר.
המטרה העיקרית של המנגנון הזה היא כפולה: ראשית, היא מונעת מהמבוטחים להגיש תביעות על כל נזק זעיר (כי יש להם "על מה לשלם" בכל מקרה), מה שמוזיל את עלות הביטוח הכוללת לכולם. שנית, היא מפחיתה את עלויות הטיפול המנהלי בתביעות זעירות מבחינת חברת הביטוח.
הטווח המקובל, כאמור, הוא סביב 1.5% משווי הרכב כסטנדרט — אבל זה לא קבוע: רוב החברות מאפשרות למבוטח "לבחור" את גובה ההשתתפות העצמית בתמורה לשינוי בפרמיה. הגדלת ההשתתפות העצמית (עד כ-5%) מוזילה את הפרמיה החודשית/שנתית, כי המבוטח "לוקח על עצמו" יותר סיכון בכל אירוע. לעומת זאת, מי שרוצה וודאות מקסימלית ולא לדאוג כלל מתשלום בזמן תביעה, יכול לרכוש תוספת "ביטול השתתפות עצמית" (בתמורה לפרמיה גבוהה יותר) ולא לשלם שום סכום בעת תביעה.