זו בדיוק הנקודה שהופכת את נושא העברת הבעלות ממשהו "בירוקרטי ומשעמם" לדבר שבאמת כדאי לקחת ברצינות ולא לדחות — יש כאן חשיפה אישית אמיתית, לא רק אי-נוחות מנהלית.
כל עוד הרישום הרשמי לא שונה, הבעלים הרשום (המוכר, שכבר לא באמת מחזיק ברכב) נחשב מבחינה משפטית כבעלים לכל דבר ועניין — כולל חבות על דוחות חניה, קנסות תנועה, ואפילו תביעות נזיקין שנובעות משימוש ברכב, גם אם הוא כבר לא זה שנוהג בו בפועל.
התרחיש הכי בעייתי, ולרוב הכי מפתיע את המוכרים: בעבירות תנועה שנתפסות אוטומטית במצלמה (למשל חצייה באור אדום, או מהירות מופרזת שנמדדת במכשיר מהירות), ברוב המקרים לא ניתן לזהות באופן ודאי מי ישב מאחורי ההגה בפועל — המערכת פשוט "מאתרת" את הרכב לפי מספר הרישוי. במצב כזה, הבעלים הרשום — שעדיין רשום כמוכר, כי ההעברה לא הושלמה בזמן — הוא זה שנחשב כמי שביצע את העבירה וצריך להתמודד עם הקנס/הנקודות, גם אם בפועל הוא מעולם לא נהג ברכב באותה נסיעה. זו הסיבה המעשית והישירה ביותר שלא כדאי לעולם "לדחות" את ההעברה אחרי מכירה.